האפשרות להשפיע על חייהם של אנשים היא אחת הסיבות בגללן בחרתי לעסוק במקצוע האימון. המתנה האדירה הזו, ללוות אדם בדרכו הפיזית והמנטאלית, לצפות בו מתפתח, מתקדם, מתמודד, נלחם. להיות חלק ממסע כל כך קדום ועתיק, דורשני ומאמץ. להיות חלק במפגש הכי אינטימי של בן/ת אדם עם עצמו/ה. זה משהו שמרגש אותי כל פעם מחדש לחוות. השבוע 30 מתאמנים ומתאמנות, חווה את המקום בו אנו כקבוצה מכירים בערך המאמץ והמאבק שלהם לעבר ההתפתחות האישית שלהם. המאבק והגדילה בתוך הלחימה יכולים ללבוש הרבה צורות. המאבק להגיע לעוד אימון סיזיפי, המאבק בעצלנות, בעייפות, בשחיקה של החיים, בנוחות... הגדילה יכולה להתרחש בכמה מישורים, במישור הטכני, במישור המנטאלי או בזה הערכי. כל אחד מהמתאמנים שלקחו חלק במעמד, התקדמו את כברת הדרך המתאימה למקום אליו הם שואפים להגיע. חלקם עדיין בדרך וחלקם כבר התבססו ושוהים בנינוחות. זו הפעם הראשונה שאני מעניק חגורות שחורות. שניים מחברי הטובים, קולגות, לוחמים וטכניקנים מדהימים שלעיתים גם למדו ממני דבר או שניים ואני לבטח למדתי מהם המון, ומעל לכל בני אדם לתפארת, זכו לקבל חגורות שחורות. אני חושב שהצבע השחור "חוגר" אותך לפני שאתה חוגר אותו, ישנם לוחמים מדהימים, שלעולם לא יהיו שחורות. ויש זקנים בני 70 שלא יכולים להטיל לוחם אחר, והם "שחורות" במהותם.
דודו ויונתן היו זכאים לחגור חגורה שחורה לפני שנים, ואולי חלק מהמסע שלהם היה ההמתנה הלא פיירית לרגע הזה, תוך ביטול מוחלט של האגו והגאווה (חלק ממה שמגדיר לטעמי מורה ומחנך אמיתי, במיוחד בתחום הזה). כל מעמד הזה לא היה יכול להתקיים ללא התרומה האדירה של מספר בני אדם מאוד מיוחדים. צוות המדריכים והמורים של האקדמייה. סטיב כהן, נועה ללוש, יאן פושקש, עמירם אוראל וכמובן סנסאי צביקה מרגונינסקי. מורים שתורמים מעצמם שמקרינים מאישיותם על כל כך הרבה תלמידים, וחולקים דרך ערכית וחינוכית שמעצבת ותורמת לכל כך הרבה אנשים. לצוות המדהים שנמצא מאחורי הקלעים ועוזר לכל תלמיד ומורה להתרכז בעיקר, בלהתאמן/לאמן, בזמן שהם עושים את העבודה השחורה. נגה, אורית, מישל, דיני וכמובן עופר המלך! חסרו לי הרבה חברים, קולגות ומתאמנים על המזרון, אבל לוחם אחד חסר במיוחד. חיים גוזלי, ראש הסניף הישראלי של רנזו גרייסי, שאנו נמצאים תחתיו. אני מכיר את חיים כמעט 20 שנים. איש שאני רואה בו את אחד הלוחמים המוכשרים שפגשתי בחיי, ואדם שסיפור החיים שלו, וההחלטות שהוא לוקח, נותנות השראה להרבה אנשים כולל אותי בתוכם. אדם שרודף אחרי חלומו, שהולך בדרך הלחימה ולא מוותר לעצמו על שום דבר, בדרך לעבר המטרה העליונה, להיות לוחם טוב יותר. האדם הזה שקידם את ענף הגיוגיטסו בישראל, ואותי אישית יותר מכמעט כל אחד אחר, חסר לי על המזרון, מטעמים אישיים נאלף להשאר בארה"ב זמן ארוך יותר מהמצופה, מה שיאלץ אותנו להשלים פערים כשיחזור. מילה אחרונה, אדם שקם בבוקר לפגוש חבורה של בני ובנות אדם מעוררי השראה, כאלו שחולקים כמיהה אמיתית להפוך ולהיות טובים יותר, החיים הם כמו ים, והאנשים שמקיפים אותך הם הסירה שעוזרת לך לחצות את הים כשהוא סוער, אני רואה את עצמי כאדם עם הרבה מאוד מזל על השותפים שלי לדרך, ועל האנרגיה המדהימה שאני מוקף בה, אדם שלא עשה ג'יוג'יטסו, לעולם לא יוכל להבין... תודה.
