יחסי מורה תלמיד / ספורטאי - מאמן בעולם הלחימה, כמה מילים.
נתחיל בזה שלא כל מורה מתאים לכל תלמיד, מדובר במערכת מאוד אישית, מערכת שדורשת הרבה מעבר להבנה מקצועית. מורה בעולם הלחימה הוא לא מורה בזמן האימון ולתחום צר, הוא למעשה מנחה מנטלי, מנחה טכני, מנחה פסיכולוגי, מנחה לכל תחומי החיים של התלמיד, עליו לדעת לכוון את התלמיד במידה ויש צורך בהתערבות מומחה, אבל הוא זה שבסופו של יום חייב להכיר את התלמיד שלו על כל היבטיו מתוקף תהליך האימון והדרך שעברו ביחד.
כשמישהו רוצה ללמוד (אל תתבלבלו בין להתאמן לבין ללמוד, להתאמן זה חלק מהתהליך ולא כולו) הוא זה שצריך להיות מוכן לחפש מורה טוב, להיות מוכן לשים את האימונים גבוה בסדר העדיפויות שלו, להיות מוכן לשלם מחיר בזמן, מחיר באנרגיה פיסית, מחיר באנרגיה מנטלית ולשלם את שכר הלימוד. תהליך הלימוד הוא תהליך בו התלמיד "מושך" מידע מהמורה, מחפש מידע בצורה עצמאית בהנחיית המורה ובהכוונתו, מעבד את המידע, הופך אותו בעמל רב לידע ולכלים. זה תהליך הדורש "לעיסה", "עיכול" והפקת תוצאות, המורה תפקידו לתת לתלמיד את מה שנכון עבורו בכל שלב של הלימוד, עליו לתת לו את מה שהוא צריך ולא מה שהוא רוצה בכל שלב ולכוון אותו בדרך.
התלמיד משלם למורה על השנים בהם התמקצע, על המומחיות שלו וכתוצאה מכך על התובנות שלו שיעזרו לו ללכת בדרך שהוא בחר. מורה לא "מוכר" לתלמיד מוצרים חוויתיים, הוא לא "מזרים חוויות וכיף" מורה לא מספק לו את מה שהוא רוצה כרגע, תפקידו אינו למשוך את התלמיד שימשיך לשלם וייצר עבורו עוד פרנסה. מורה אמיתי, מבין שתלמיד שאינו "מחובר לענף" לא משנה מה תעשה איתו לא ימשיך במקצוע.
מורה אמיתי מבין שעליו להגן על התלמיד מפני: 1. עצמו. 2. מפני אשליות שהתלמיד מייצר. 3. מפני סיכוני המקצוע.
כשמדובר בתלמיד שבחר בקריירה תחרותית: מורה חייב להבהיר לתלמיד מה יכולותיו, מה הפוטנציאל התאורטי שלו ובהמשך הדרך לדעת לכוון אותו על סמך היכולת המעשית שהוא מפגין. מורה חייב להכיר את אופיו ואישיותו של התלמיד, לדעת לזהות מה הוא רצונו האמיתי בפועל ולא להסתמך על ההצהרות שלו. יש הבדל גדול בין הצהרות לבין מעשים, זה טבעי ומורה חכם ידע לתת לתלמיד את האתגרים המתאימים על פי הרצון, היכולת והמוכנות המעשית שלו. מורה חייב להבין מתי התלמיד לא מקשיב לו, מתי התלמיד "יורד מהדרך" בגלל סיבות כאלה ואחרות, מתי התלמיד לא קשוב ומחובר לתהליך האימון ומתי עליו לשחרר את התלמיד גם אם התלמיד מצהיר על רצונו להמשיך אבל בפועל ברור שאינו בתהליך. תלמיד שאינו קשוב ואינו מאמין ב100% למורה שלו, לא ימצה פוטנציאל והמורה חייב לדעת לזהות את התהליך ולהבין שכנראה עליו לשחרר את התלמיד שימצא את דרכו בעצמו. מורה חייב להבין שהתלמיד גם אם פוטנציאלית הוא יכול להיות אלוף עולם, מחר הוא יכול לקום ולהחליט שזהו, נגמר. זה חלק מהמקצוע. מורה טוב, כמו רוכב טוב, לא צריך להרביץ לסוס, עליו רק לתת לסוס להוציא את המקסימום בזמן הנכון. כל מי שהכיר את המורים הגדולים, ידע שלכל אחד מהם היו כשרונות ייחודיים. קאז דאמאטו ידע מעבר להיותו מורה טכני מדהים להיות מומחה לכל הפחדים של המתאגרפים שלו. אנג'לו דאנדי, היה אדם שתמיד מצא את התקשורת בינו לבין המתאגרפים שלו ותמיד ידע לומר את המילה הנכונה בזמן הנכון. עמנואל סטיוארד, ידע לזהות את הלוחם בתוך האדם כבר בתחילת הדרך ובנה לוחמים ללא חת.