למעשה ישנן שלוש דרכים להגן מפני התקפה. לחסום, להסיט או פשוט לא להיות שם. אין ספק שמתוך השלוש- לא להיות שם, כלומר להתחמק מהמכה, היא האופציה הטובה ביותר. מובן מאליו כי בצורה זאת הלוחם המתגונן נמנע לחלוטין מהנזק, דבר שאינו קורה כאשר סופגים את המכה על הידיים. אבל חשוב מכך, היתרון בהתחמקות נעוץ בהשפעה על הלוחם המתקיף. מכירים את התחושה שאתם יורדים במדרגות בחושך ואתם בטוחים שנגמרו המדרגות אבל יש עוד מדרגה אחת? אז זו פחות או יותר התחושה כאשר מנסים להכות במישהו ובטוחים שהולכים לפגוע במטרה אבל הדבר היחידי שפוגעים בו זה האוויר. איבוד שיווי המשקל הזה, גם אם הוא לשבריר שניה, יכול להיות קריטי. בנוסף, הרגע שבו הלוחם מכה, בין אם זה אגרוף ובין אם מדובר בבעיטה, הנו הרגע שבו הוא הכי חשוף. אין ללוחם שתי ידיים להגן על עצמו במקרה של אגרוף, או שהוא נמצא על רגל אחת במקרה של בעיטה ובשני מהמקרים הוא התחייב לתנועה מסוימת. לכן אם ניתן לגרום ללוחם להחטיא זה יהיה הרגע המשולם להתקיף חזרה- בעולם אומניות הלחימה המונח הזה נקרא "Counter Punch". בעיני, לשלוט באספקט הזה של המשחק זו הרמה הגבוהה ביותר של לחימה, ואכן הרבה מהלוחמים הגדולים בכל הזמנים היו "Counter Punchers", לוחמים שגרמו ליריב להחטיא וגבו תשלום על כל החטאה והחטאה: קונר מג'רגור, אנדרסון סילבה, מוחמד עלי, פלויד מיוות'ר, רוי ג'ונס, שוגר ריי (שנייהם) ורבים וטובים אחרים. אבל בעיני הגדול ביותר ביכולת שלו לגרום ליריב להחטיא היה ווילי פפ (Willie pep) מתאגרף בשקל נוצה שלחם החל משנות ה40' של המאה הקודמת. מספרים שפפ היה כל כך טוב והיה כל כך קשה לפגוע בו שהוא פעם ניצח סיבוב כאשר הוא זורק מכה אחת בלבד. הבעיה אם התחמקויות וכל היופי הזה, שזה ממש אבל ממש קשה. לתזמן מכה של לוחם מקצוען צריך להיות חד, מרוכז והכי חשוב צריך לפעול מתוך אינסטינקט. ויש דרך אחת להגיע לרמה כזאת, להתאמן להתאמן ועוד קצת להתאמן. אז קבלו דריל מצוין לפתח את בדיוק את היכולות האלו, תנועה והמשכיות בהתחמקויות....
top of page
bottom of page