הנה שאלה: למה יש חוקים ב-MMA?
בטוח שיש לכם המון תשובות ברורות בשלוף - בטיחות, ספורטיביות, הוגנות... הציניקנים שבינינו יגידו בשביל הבידור והרווח. ונכון, אלו סיבות לגיטימיות להרבה חוקים, אבל לא ההצדקות לעצם קיומם של חוקים כעיקרון.
בטיחות? נו באמת. מטרת הלוחמים בקרב היא במקרה הטוב לאיים בנזק פיסי כדי שהיריב ייכנע, או במקרה הרע לגרום לנזק פיסי עד שהיריב יאבד הכרה. מכות לעורף מסוכנות מאוד, נכון, אבל חוקי לחלוטין לבעוט ליריב בצד ראשו. אם הנזק המוחי יהיה מספיק חמור וגופו יקרוס באופן פוטוגני מספיק, אולי זה אפילו יצדיק בונוס נחמד.
ספורטיביות? הוגנות? הספורט התחיל כטורנירי "ואלה טודו" ("הכל הולך"). מטרתם הייתה לגלות מה עובד, מה אמיתי ופרקטי. אם לדקור עיניים ולזרוק ברכיות נמוכות הם מהלכים אפקטיביים, אז הרי איסורם מרחיק אותנו מרוח ה-MMA המקורית.
וכאן אנחנו מתחילים לגעת בלב הסוגייה. בכל ספורט אחר ברור למה חוקים הם אלמנט חיוני - כי אין תחרות בלעדיהם. צריך קו סיום בשביל לנצח במירוץ, ואם היה אפשר לתפוס את הכדור בידיים "כדורגל" היה נקרא רק "כדור". לא רק שאי אפשר להפריד בין משחק לחוקיו, החוקים הם המשחק.
כי מה זה משחק אם לא סיטואציה מלאכותית, הסכמה בין המשתתפים להתנהג באופן מסויים כדי לאפשר את התחרות? זה מה שחוקים עושים, הם מעוותים את המציאות. אסור לצאת מהקווים, וזריקה ממרחק כזה שווה יותר מהמרחק ההוא.
זה ההבדל התהומי בין MMA לכל ספורט אחר, לפחות ברמה הפילוסופית - אין חוקים במלחמה. לא צריך שופט כדי לדעת מי ניצח בקרב אמיתי - פשוט רואים מי עומד אחרון. אין כללים או הגבלות כשהמטרה היא השמדה מוחלטת של היריב. אם כל סוגי הספורט האחרים מצריכים רמה מסוימת של הסכמה בין המשתתפים אז בלחימה זה בדיוק להפך, כי מכות זה לא משחק.
אני לא באמת בעד ביטול כל החוקים, בעיקר כי אני לא פסיכופט. מעבר לכך, אולי רוח ה-MMA היא החיפוש אחר האמת, אבל זאת לא הסיבה למה אנשים מתאמנים ונלחמים. הסיבות רבות - כסף, הורדה במשקל, התמודדות עם הפחד - אבל כל אלו מסתכמים בשיפור עצמי, ברצון להיות טובים יותר. מניע ראוי שמצדיק רמת סיכון ונזק מסוימת, אבל עם כל הכבוד, לא מספיק בשביל להתחיל לחטוף בעיטות באשכים. ואם אנחנו כבר פרקטיים, ערב קרבות לא יכול להימשך לנצח, אז צריך הגבלה על אורך הקרבות, ואז צריכים דרך להחליט מי ניצח. ואם אין מספיק אקשן אז אנשים לא ישלמו, אז כדאי להכניס הפסקות בין הסיבובים כדי שהלוחמים יוכלו לנוח.
חוקים ב-MMA הם פשרה בין "טוהר" הלחימה לצרכי הספורט, וזה בסדר. אבל חשוב להבין - ככול שיש יותר חוקים כך אנו מתרחקים מהמהות המקורית ומתקרבים למשחק, להתעסקות ב"כאילו".
הזכרתי כבר את החוק שאומר שאסור לפגוע עם רגל או ברך בראשו של יריב על הרצפה. נשמע כמו חוק פשוט, עד שמבינים שבשביל ליישם אותו צריך להגדיר מה זה להיות על הרצפה. ההגדרה שמצאו היא שלוחם מקורקע אם כל חלק בגוף נוגע ברצפה חוץ מכפות הרגליים. כמו עם כל חוק, כמובן שמהר מאוד לוחמים הצליחו למצוא דרכים למתוח את הגבולות. המקרה הברור ביותר לכך התרחש ב-UFC 210. כריס וואידמן מול גיגארד מוסאסי. וואדימן, מתאבק אמריקאי ואלוף עולם לשעבר, היה רעב לניצחון אחרי זוג ההפסדים הראשונים בקריירה הצעירה שלו. למוסאסי ההולנדי היה זה הקרב המקצועי ה-50, אז הוא היה אדיש כהרגלו.
הקרב התחיל טוב - וואידמן השתמש בהאבקות דינאמית וקצב עבודה גבוה, מוסאסי ניסה לשמור על מרחק ולהשתמש בידיו המדויקות. בסוף הסיבוב הראשון וואידמן ביסס את עליונותו בקרקע, ונראה שמוסאסי לא הצליח למצוא את הגרוב שלו. אז במקום זה, מוסאסי פשוט החליט לפתוח את הסיבוב השני בכאסח מוחלט והסתער על וואידמן, שניסה להסתתר ולהתגונן מכמות המכות שעפו לעברו. בתגובה למטח וואידמן גרר את הקרב לקרקע, אבל לאחר כמה מעברים והיפוכים טכניים ויצירתיים השניים מצאו את עצמם על הרגליים: מוסאסי עצבני וצמא לדם, וואידמן עייף ופגיע. היה ברור לאיפה וואידמן רוצה לקחת את הקרב, איפה הוא מרגיש בטוח.
וואידמן צלל לניסיון הורדה כושל ומצא את עצמו דבוק לקרקע עם מוסאסי פרוס מעליו. בעוד שוואידמן ניסה לקום הוא דאג להשאיר את ידיו שמוטות, קצות אצבעותיו נושקות לקנבס המנוקד בדם. זה נראה כמו מהלך מוזר שמשאיר אותו חשוף לחלוטין, עד שנזכרים שעל פי החוקים הוא לוחם מקורקע. מוסאסי גרס אחרת והכניס לו זוג ברכיים חדות לפנים.
השופט עצר מייד את הקרב וואידמן צלל לרצפה. השדרנים צפו בהילוך איטי של התקרית, וגילו שמוסאסי דחף את וואידמן למעלה בתזמון עם מכותיו, ובכך הפריד את אצבעותיו מהקרקע. הברכיות היו חוקיות לחלוטין. כמובן שברגע שוואידמן שמע את זה הוא קפץ לרגליו ערוך ומוכן לחזור לקרב, אבל זה היה מאוחר מדי. הקרב הופסק כתוצאה ממכות חוקיות, ולכן הוא הוכרז בתור המפסיד.
ברור לכולם שוואידמן ניסה לשחק עם החוקים. לנצל אותם כדי ליצור סיטואציה מלאכותית לטובתו. הוא לא הראשון שעשה זאת, אבל המקרה הזה לימד את הבאים אחריו להיזהר טיפה יותר.
זאת רק דוגמה אחת לבעייתיות של חוקים ב-MMA. יש עוד הרבה.
למה מתחילים כל סיבוב על הרגליים? אם עבדתי קשה כדי לקחת את היריב שלי לקרקע והסיבוב נגמר כשהוא נאבק על חייו, למה מאפסים הכל ומחזירים אותנו לעמדות ניטרליות?
מה ההצדקה להפריד בין יריבים? חוסר פעילות? זה הקרב, זאת הסיטואציה. האם בידור הקהל זאת סיבה לתת לשופט את הזכות להתערב בקרב?
דומיניק קרוז, האלוף המיתולוגי בקטגוריית ה-135 פאונד, מתייחס לכל קרב עם חמישה סיבובים כחמישה קרבות נפרדים, היות שככה שופטים מנקדים אותם. בליגת הלחימה One הקרבות מנוקדים בכללותם, וכתוצאה מכך האסטרטגיה של הלוחמים שונה.
אני לא נגד חוקים. טוב, אולי ברמה העקרונית כן. אבל בפרקטיקה הם הכרח חיוני עם השפעות סך הכל חביבות, כמו פחות לוחמים עיוורים וחסרי אשכים. אבל הם גם בעיה בספורט שלנו, ואסור לשכוח את זה. הם סכנה, לא רק לטוהר הלחימה אלא לתפיסתנו על מה שנכון, מה באמת עובד.
הרשו לי לשחק את פרקליט השטן לרגע אחד ולדבר על הכנעות מהגב. Rear-naked choke היא ההכנעה הפופולרית ביותר ב-MMA, ואחראית על 32% מניצחונות ההכנעה ב-UFC. לוחמים משקיעים שנים בללמוד את הטכניקות הרבות הכרוכות בה. אבל תכל'ס? אין לה הרבה משמעות, לא בעולם האמיתי.
כן, אימרה פרובוקטיבית, אני יודע. אבל אדי בראבו, אשף ג'ו-ג'יטסו הסביר זאת היטב - אם לוחם משתלט על גב יריבו, למה שינסה לחנוק אותו? אפשר פשוט לדפוק מרפקים בעורף. לא ידרשו יותר מדי כדי לסיים את הקרב, וזה קל ונגיש יותר מלחסום את זרימת הדם למוחו של יריבו. גם כמות האימונים הדרושים לטכניקה הזו נמוכה משמעותית מהכנעה כזו או אחרת.
"איזה חגורה לבנה אתה," תגידו בצדק, "זאת בדיוק הנקודה של ג'ו-ג'יטסו! האומנות העדינה! לנצח את היריב מבלי להסב לו נזק, זאת הרמה הגבוהה ביותר בלחימה!" ואני אענה שזאת מחשבה קצת תמוהה בעיני, שלוחם ישקיע שנים בלנסות להיות פחות יעיל בלחימה. אני מבין את הרעיון, אבל פעם הבאה שתרכבו על גב של מסכן כזה או אחר ותנסו להשחיל את ידכם תחת סנטרו, תשאלו את עצמכם אם לא היה יותר פשוט להביא לו איזו נוגרה וזהו.
אוקי, אז חוקים זה פויה, אבל עדיין צריך אותם. ולמה זה אמור לעניין אותנו, זה לא שאי פעם נהיה בעמדה להשפיע על התקנות העולמיות. אבל אם קראתם עד כאן, כנראה שאתם אוהבים את הספורט המשונה הזה שלנו, ואפשר להניח שאתם רואים וחושבים על קרבות לא מעט. אולי אתם אפילו מתאמנים, וגם את זה עושים במסגרת של חוקים. ואם אנחנו מנסים ללמוד משהו - לא משנה מה, אם אנחנו באמת רוצים להבין, נצטרך להתבונן בעינים נקיות, עירומות מתבניות ותפיסות מוקדמות. רק ככה אפשר להגיע לאמת והרי, זאת כל התכלית של MMA.