כותב: בן גלבוע
ב-10 בפברואר יגן רוברט וויטאקר על חגורת האליפות שלו בקרב מול קווין גאסטלם, בקטגורית המשקל 185 פאונד (84 קילו) של היו-אף-סי.
עד כאן אחלה - שני לוחמים עם לב גדול וידיים חדות, צעירים ומוכשרים. למראית עין אין כאן הרבה מעבר לזה, במיוחד לא בעידן שבו כל חודש אלוף נלחם עם אלוף בעוד מגה-קרב. אבל זה לא כל הסיפור - הקרב הזה מסמל עוד שלב של התבגרות בספורט, לא פחות. הוא מייצג כישלון של תפיסה שעיצבה את הארגון במשך כמעט עשרים שנה.
על מה אני מדבר? על חיתוך משקל.
בתחילת הספורט לא היו קטגוריות משקל, ולכן גם לא היה חיתוך משקל. רויס גרייסי היה האדם הקטן ביותר באירוע הראשון של היו-אף-סי, וניצח בזכות פער הידע והטכניקה שהיה לו על פני מתחריו. אבל עם התפתחות הספורט עלתה רמת הלוחמים והפערים הצטמצמו. לכן כל יתרון חשוב, במיוחד הגודל הפיזי. מסיבה זו יישמו את החלוקה למשקלים החל מהאירוע ה-12.
אבל כמו עם כל כלל בכל תחרות, גם כאן מנסים למצוא את הדרכים למתוח את הגבולות, ובמקרה הזה בעזרת חיתוך משקל קיצוני ככול הניתן.
חיתוך משקל הוא לא דיאטה. זה לא החיטוב ותהליך העלאת הכושר שכל לוחם עובר במהלך הכנותיו לקרב. מדובר ביבוש הגוף מנוזלים באופן דרסטי בתקופת זמן קצרה ואינטנסיבית כדי להגיע למשקל מסוים לרגע אחד, ובתקווה שלא ימשך מעבר לכמה דקות בודדות.
כמה זמן לוקח חיתוך משקל ממוצע? יום, יומיים. כמה משקל מאבדים? תלוי. רק לדוגמא, טי-ג'יי דילאשו חתך משקל לקרב בקטגוריית ה-125 פאונד (56.6 קילו). בערב הקרב, רק יום לאחר מכן, הוא שקל 149 פאונד (67.6 קילו). 11 קילו של נוזלים שאיבד במשך כמה ימים והחזיר בפחות מ-24 שעות. יותר מ-16% ממשקל גופו.
הוא עלה לקרב בטוח ביתרון הגודל שלו וחטף נוקאאוט תוך 34 שניות. הרבה סיבות ונסיבות הובילו לתוצאה הזו, אבל אי אפשר להתעלם מההשלכות הרציניות של חיתוך משקל.
בעצם מדובר בהליכה על חבל דק - חיתוך משקל יכול להעניק ללוחם יתרון גודל וכוח, אבל גם לפגוע בביצועיו, כושרו והיכולת שלו לחטוף נזק. זה אלמנט כל כך מרכזי בספורט עד כדי שלוחמים רבים מגדירים את חיתוך המשקל בתור הקרב האמיתי שלהם. כשכולם חותכים משקל אף אחד לא רוצה להיות האדם הקטן, אז נוצרת דינמיקה של אסקלציה - מי יכול לחתוך יותר עמוק בבשר החי, למי יש את הלב והכוח להיכנס לעוד סיבוב בסאונה, עוד ריצה עטוף בשקיות זבל שחורות.
גם וויטאקר היה אחד מאלו. הוא התחיל את דרכו בקטגורית ה-170 פאונד (77 קילו) אחרי שניצח את הטורניר בתוכנית הריאלטי של הארגון, "הלוחם האולטימטיבי". מההתחלה הוא הראה כוח ויכולת כאשר סיים את שני יריביו במהלך התחרות בפחות מדקותיים יחדיו. שני הקרבות העוקבים גם הלכו לטובתו, ואז זוג תבוסות, האחרונה בנוקאאוט מהמם מרגלי סטיבן תומפסון הוירטואוזי. הוא נלחם עוד פעם אחת במשקל הזה לפני שהחליט שדי, מספיק עם הרעב, עם ההקרבה והאובססיה למשקל.
מהרגע שלקח את ההחלטה ועלה קטגוריה, וויטאקר רק מנצח. הוא התמודד מול המיטב שיש למחלקת הילדים הגדולים להציע ושבר אותם אחד אחד, ארבע סיומים בשש קרבות בדרך להתמודדות על אליפות העולם, שם ניצח בקרב אפי את יואל רומרו, מדליסט אולימפי בהאבקות (מדליית כסף, למקרה שתהיתם).
באופן אירוני, רומרו הוא האנטיתזה לוויטאקר, לפחות בגישתו לחיתוך משקל. הוא גדול וכבד למחלקה, ומביא את גופו לסף התמוטטות בכל פעם שהוא מנסה לפגוע במטרה. הוא גם מפספס לפעמים, כמו בקרב החוזר ביניהם שהפסיד שוב בהחלטה חצויה ושנויה במחלוקת.
המסלול של גאסטלם דומה לזה של וויטאקר. גם הוא ניצח בתוכנית "הלוחם האולטימטיבי". תחילת הקריירה שלו בארגון התרחשה בקטגורית ה-170 פאונד, וגם הוא החליט לעלות ל-185 לאחר שנחל זוג תבוסות. ההבדל ביניהם הוא שבעוד וויטאקר עלה קטגוריה כי גופו לא היה יכול להתמודד עם חיתוך המשקל, גאסטלם פשוט ממש אוהב לאכול, ולראיה כרסו המבצבצת ולא אופיינית לאתלט ברמה עולמית.
אבל עם תוצאות קשה להתווכח - גאסטלם ניצח 5 מתוך 6 הקרבות שהיו לו בקטגוריה, 4 מהם בנוק-אאוטים אכזריים. הוא מהיר יותר מהלוחמים הגדולים, חד, מדוייק ורענן. והנה הוא כאן, באליפות העולם בקטגוריה שעל הנייר, הוא לא שייך אליה בכלל - הוא קטן וקצר אפילו יחסית למחלקה הטבעית שלו!
עוד דוגמא? דניאל קורמייר, אלוף העולם לשעבר במשקל 205 פאונד (93 קילו), וכיום האלוף של משקל כבד, 265 פאונד (120 קילו). גם אמנדה נונז, שעלתה קטגוריה וזכתה בחגורה ב-145 פאונד (65.7). ראמבל ג'ונסון היה לוחם מוכר ב-170 פאונד אבל כשעלה ל-205 הפך לכוכב. אנטוני סמית' היה עוד לוחם ב-185, ויתמודד על אליפות במשקל 205 פאונד עוד חודש. אז לא חסרות דוגמאות.
אבל מקרה כזה? קרב על אליפות ה-185 פאונד, ושני הלוחמים הם במקור מקטגוריה מתחת? כאשר דלת האוקטגון תנעל והשופט יכריז על תחילת הקרב, תיקבר סופית אחת מהקונספציות הרווחות ביותר בספורט. כל לוחם שלא הבין זאת יאלץ להתמודד עם המציאות כשיפגוש יריב בריא יותר, מהיר וחד יותר.
אוקי, אבל מה עם הקרב? שני לוחמים מעולים אמרנו, אבל תכל'ס, מי ינצח?
לגאסטלם יש ידיים מעולות ומסוכנות. בשנים האחרונות לא היה יריב שהוא לא הושיב על הקנבס עם יד שמאל מדויקת. הוא גם מתאבק טוב וחזק, למרות שאת עיקר מלאכתו אוהב לבצע על הרגליים.
מצד שני, לוויטאקר יש יותר כלים - בעיטות זריזות, מרפקים וקומבינציות מגוונות יותר. ובואו לא נשכח שהבן אדם שרד (וניצח, בערך) שני מפגשים עם יואל רומרו. הוא חטף פציעות ופצצות שהיו מסיימות כל אדם רגיל, אבל וויטאקר הוא לא רגיל - הוא אלוף, עם לב בהתאם.
גאסטלם יגע בוויטאקר, וסביר שוויטאקר יפול פעם-פעמיים בקרב. אבל אם רומרו לא סיים אותו, ספק אם גאסטלם יצליח. הייתי נותן לו 30 אחוז. 70 האחוז האחרים מצביעים שוויטקר ינצח. אולי בהחלטה, ואולי יתיש את גאסטלם עד שיסיים אותו באיזור הסיבוב הרביעי או חמישי.
אז מי ינצח? כנראה וויטאקר. הוא נלחם במתחרים טובים ומסוכנים יותר. הוא בכושר יותר טוב, ויש לו יותר כלים. אבל בספורט עם כל כך הרבה נעלמים, כל כך הרבה אפשרויות ותרחישים, התשובה הכנה היחידה לשאלה מי ינצח היא קבועה - לכו תדעו, זה אמ-אמ-איי.
Comments