בסוף השבוע הזה מתקיים קרב אחד ספציפי, שללוחמים או אוהדים של התחום הוא כמו גילוי כוכב חדש במערכת השמש לכל קוסמולוג מתחיל.
אולי נכון יותר להגדיר את המאורע הזה כגילוי של שני שביטים שנמשכים אחד לשני. מה שאנו צפויים להיות עדים לו הוא התנגשות חזיתית בין שני כוחות אדירים . ההתנגשות הזו תגדיר, במובנים מסויימים, תפיסות וקונספציות של לוחמי הדור הבא.
למה המילים בהן אני בוחר להשתמש הן כל כך דרמטיות? מכיוון שהרקע לקרב הזה שבין מקרגור לאלדו הוא חומר שממנו עושים תסריטים לסרטים שלוקחים אוסקר (או לפחות מביאים הרבה כסף בקופות). ישנם מספר מימדים לקרב הזה, ולסיבות שהוא מייצר כל הרבה באזז ורחש סביבו. בכתבה הזו אני אנסה לנתח את הסיבות לכל הדרמה הזו, ומעבר לכך, בחלק הטכני אנסה לבדוק מה צריך לעשות כל צד כדי לנצח את הצד השני.
קצת היסטוריה רבותי.
באופן כללי אפשר לחלק את ענף הממ"א למספר תקופות. כמובן שתלוי את מי תשאלו, ותלוי לאיזו רמת עומק אנחנו יורדים, אבל לכולם ברור שהתחום עבר אבולוציה על סטרואידים. אם לשם השוואה ניקח את כל אחד מלוחמי הטופ 10 של היו-אף-סי הראשון ונשים אותו מול כל אחד מעשרת הלוחמים הכי גרועים ביו-אף-סי האחרון, הדור האחרון יעשה מנגל כליות וכבדים של דינוזאורים. במבט לאחור, לא יאמן איזו כברת דרך עשינו. בשנים הראשונות, שאפשר לכנות אותם "שנות הסאפרי", היו מעט מאוד אריות, והרבה מאוד אנטילופות שחשבו שהן נמרים. כמובן שכשאנטילופה נפגשת עם אריה, זה לא משנה אם בדימיון שלה היא נמר, האריה אוכל אותה חיה. וכך, הרבה שיניים ומרפקים שבורים זרמו בנהר החיים, ועל גדרות זירת האוקטגון נתלה שלט "סכנה לאנטילופות" ומאז ועד היום אנחנו כבר לא רואים כל מיני יציאות מוזרות עם בגדי נינג'ות, או טוניקות הוואיות נכנסות לזירה... (אני מאוד מעריך את כל העוסקים בנינג'יסטו, כמה מחברי הטובים הן נינג'ות, בבקשה אל תחכו לי מתחת לבית עם כוכב). במה התאפיין הדור הראשון? לטעמי הוא התאפיין בלוחמים חד מימדיים, רובם חסרי ניסיון אמיתי וחלקם הגיעו לטורניר בהתראות קצרות ומבלי לדעת על מה באמת מדובר.
הדור השני של הלוחמים היו הרבה יותר מתוחכמים. סוג של אריות עם אינטלגנציה תנועתית מפותחת שגם מגיעים עם קאלצניקוב (עכשיו יש אריות עם קלאצ'ניקוב?). אומנם לוחמים עדיין התחלקו לכאלו שמתמחים בתחום ספציפי של לחימה (האבקות, סאמבו, ג'יוג'יטסו ברזילאי, קארטה או אגרוף תאילנדי בעיקר), אבל הם כבר היו יותר "שלמים". כל אחד מה"אריות 2.0" ידע לעשות טוב מאוד דברים בשטח שלו, וידע לשחק נגד (לתת קונטרות) לחוזקות העיקריים של לוחמים מתחומים שונים. כך למשל לוחמי ג'יוג'יטסו ברזילאי הפסיקו להראות כאילו אין להם מושג מה לעשות עם הידיים והרגליים מול מתאגרפים והתחילו לייצר התקפות גם כשהם עומדים... לוחמים שהתמחו בסטרייקינג (אגרוף/אגרוף תאילנדי/קארטה –אומנויות שבהם אתה מכה ולא חונק או מוריד לקרקע) התחילו ללמוד איך להמנע מהקרקע. אפילו ראינו סטריקרים שלמדו להגניב איזו הכנעה מידי פעם, או לייצר התקפות טכניות גם כשהם על הרצפה, ולא להראות כמו גור שטובע בים כל פעם שלוחם קרקע לקח אותם לרצפה. זו הייתה תקופה יפה ועדיין יש שרידים לחברה מהתקופה הזו. כולם כבר היו לוחמים קשוחים אבל הקרב, בגלל הפערים הטכניים בין רמות ההתמחות הספציפיות של תחומי הלחימה, היה אקטיבי, דינאמי, בקיצור- הרבה הכנעות ונוקאאוטים (אולי למעט תקופה שכולם תהו מה לעשות עם המתאבקים שמורידים אנשים לקרקע ולא עושים הרבה חוץ מזה).
הרקע להתפתחות טורפי העל של הדור השלישי היה החשיפה המטאורית שקיבל התחום, ויחד עם החשיפה, הכסף. כדי להתפרנס מאומנויות לחימה יש לך באופן כללי שלוש ברירות. 1. לאמן (טוב למי שאוהב ללמד /בסוף הקריירה/לא טוב או לא מעוניין להלחם) 2. להיות בעסקי פעלולי הלחימה (כמו בבניה צריך כישורים אקרובטיים גבוהים, חוש טכני והשוק רווי בסינים שלוקחים עבודות בשכר רעב).
3. להילחם
אין הרבה כסף בעסקי הלחימה, חוץ מאגרוף. לכן כאשר הממ"א התחיל למשוך קהל, והקהל התחיל למשוך משקיעים, והמשקיעים הביאו כסף, לוחמים התחילו לזרום בהמוניהם. בגלל השלט שנשאר תלוי על האוקטגון מתקופת הסאפרי "סכנה לאנטילופות" הלוחמים שהגיעו היו חבר'ה רציניים מאוד. אלופים אולמפיים בהאבקות, אלופי עולם בקיקבוקס, זוכי מונדיאל בג'יוג'יטסו ברזילאי. נוצרו "מחנות", מרכזי אימון שבהם מאמן על אחד פיקח על איך שאלופי עולם אולמפים בהאבקות מאמנים אלופי עולם בקיק בוקס שמאמנים אלופי עולם בג'יוגיטסו. בקיצור, המילה פרייאר פינתה את מקומה בלקסיקון לצירוף המילים אריה ביוני. כל מי שנכנס לזירה הוא ברמת אלוף עולם במשהו, וממש ממש טוב בכל הדברים האחרים, ממש טוב.
אלדו הוא מהדור הזה. אבל הוא הכי טוב מהדור הזה, אם לא נפרגן לו, אולי טופ 3. אלדו בכלל מגיע אלדו בכלל התחיל, כמו כל ברזילאי מכדורגל... יש לו חגורה שחורה בגיו גיטסו ברזילאי, מה שנהוג לכנות השח מט של אומנויות הלחימה. הוא אמן ההכנעות, בעל יכולת תאורטית להוריד לקרקע כמעט כל לוחם בכמעט כל זמן נתון. הוא מגיע מהפאבלות של ברזיל, מקום בלי הרבה עתיד. במיוחד אם אתה לא גדול במיוחד. מה שאומר, שכדי לשחק כדורגל בשקט אתה צריך להיות מתנקש. אלדו גדל במקום שמגיל 0 אתה צריך לדעת להלחם. לא כדי להרוויח כסף, פשוט כדי לשרוד. מי שכן הצליח לשרוד את הזירה עם אלדו ונשאר לדווח מספר דווקא על המכות שלו. כל מי שיצא מהזירה עם אלדו אומר שהוא בועט בכוח כזה שלא ניתן לדמיין. "זה כמו להפגש עם מישהו שבועט בך עם מקל ביסבול" אמר פעם אלוף יו-אף-סי שנפגש עם אלדו בזירה - "אף פעם לא בעטו בי ככה!!!". ואת זה אומר מישהו שחי בקרב אלופי עולם בקיק בוקס, ונשם לארוחת צהרים בעיטות מגל. בראש אתה מבין שזה לא יצור רגיל, זה משהו אחר. זה חומר של סיפורים, אגדות.
מול האגדה הזו מתייצב ג'ינג'י. כבר דיברנו על מקרגור בכתבה הראשונה שלנו, אז אני פחות נותן הרקע האישי שלו. קונור מייצג את הדור הרביעי של הלוחמים. הלוחם ההיברידי. לוחמים דוגמת ג'ון ג'ונס, דמיטריוס ג'ונסון, כריס ווידמן וכמובן קונור. לוחמים שכבר גדלו בתוך מכוני ממ"א עם מסורת של לחימה משולבת. שלא נבעו מתוך מתודה אחת אלא, צמחו מתוך השילוב והאינטגרציה של שפות שונות. אלו לא לוחמים שהיו אלופים במשהו אחד ועשו הסבה, הם לא בחרו קריירה שנייה . הדבר היחיד שהם נועדו לעשות זה להיות אלופי ממ"א. זה ניכר בתנועות שלהם שלא מזוהות עם סגנון אחד, היכולת שלהם לפרק ולהפשיט את השיטות האורתודוכסיות ולהרכיב אותם באופן שמגדיר אפקטיביות מחדש. ההתאמה של הטכניקה, של הסגנון הפכה להיות אינדבדואלית מצד אחד, אבל כל כך מגניבה ופלאשית מהצד השני. בעיטות בסיבוב, מרפקים ב360 מעלות, על כל מיני טכניקות אקזוטיות שאף אחד לא חלם שהם יכנסו למגרש מצאו דרכם פנימה (מי אמר פה נינג'ות?). הסגנון של החברה האלו מאוד ייחודי, מייצר אמירה אישית שקשה מאוד לשכפל. אולי זה גם מה שמוכר את הלוחמים הללו, שמייצגים דור שרף הגירוי שלו כל כך גבוה, שהוא צריך איזה משהו שפשוט לא יכול להשאיר אותך אדיש. וזה קונור, ג'ינג'י עם תספורת ההיפסטרית, כזה שמעלף את היריבים שלו, ומגיע למסיבת העיתונאים לבוש פפיון וקעקועי נמר. שרברב שהפך את הלחימה לדרך חיים, סינדרלה של דור שמחפש מודל באמצעותו יוכל להגדיר מחדש את הגבריות שלו.
לתוך התנגשות השביטים הזו אנחנו הולכים להיזרק ביום שבת לפנות בוקר. דור ישן מול מודל חדש. הכבוד הברזילאי מול הגאווה האירית, היברידי מול ביוני. כבר מחפשים במאי לסרט..... מי ינצח? זאת שאלה מיליון הדולר, ותכלס, כל מי שלא מונע מקום רגשי שמזוהה עם אחד מהשניים לא באמת יודע. לשניהם כוח לייצר נוק אאוט. אלדו יותר מתפרץ, קונור יותר ארוך, זה שולט בקרקע, את זה הורידו מספר פעמים בודדות לרצפה, לזה יש יותר נצחונות אבל ההוא נמצא בתוך מומנטום חיובי...
איך מנצחים אגדה?
אז מה עושה את קונור מקרגור כל כך טוב ואיך הוא יכול לנצח את אלדו? ואיך אלדו יוכל "לכבות" את השביט של מקרגור?
סגנון לחימה: באופן כללי ישנם שלושה סוגים של סגנונות לחימה. טמפרמנטים של לוחם אם תרצו לנסח את כך. מובילים- כאלו שדוחפים קדימה, אגרסיביים, מצמצמים מרחב ומנסים לייצר פתיחה של מהלכים (ואנדרלי סילבה, מארק האנט). מספרי 2- קאונטריסטים, כאלו שמחכים להתקפה של יריב ומגיבים עליה (אנדרסון סילבה). ולוחמים סימולטנים- כאלו שיודעים לעשות את שני הדברים, לייצר מגמה קדימה אבל להגיב להתקפות היריב תוך כדי. קונור, ניחשתם נכון הוא באופן מובהק מייצג את הסגנון השלישי, לוחם מורכב ואפקטיבי בטירוף.
אלדו עושה קציצות מהיריבים שלו בגלל שבדרך כלל הסגנון שלהם הוא כזה שמאד מתאים לו. אלדו עובד מול סטרייקרים או מול מתאבקים, כאלו שנכנסים לתוך הטווח שלו, והוא מגיב אליהם כמספר 2 מהקטלניים שיש. הוא מלחיץ את היריבים שלו ואז מחכה להם בדרך כלל כשהם נכנסים לתוך הטווח שלו ומכבה אותם עם אחד מכלי הנשק שלו (נדבר על כלים טכניים בסעיף 2).
כשאלדו עובד מול מספרי 2, גם אם לא הטכניים או הטובים ביותר, הוא כבר נראה פחות אפקטיבי, עדיין מנצח, אבל לא בנוק אאוטים המטורפים שאנחנו רגילים לראות מול מתאבקים שצוללים לרגלים שלו, או סטרייקרים שבאים אליו. הבעיה היא שמקרגור מכיר את הטריק. ככה הוא טומן מלכודות, הולך קדימה מספיק כדי לפתות את החברה להיכנס לטווח הקטלני שלו, יוצא טיפה כדי לתת להם לפספס ומחכה לאסוף שאריות של כבוד ועצמות... במשחק שבין הסגנונות הסגנון של קונור מורכב ונותן מענה טוב יותר על הסגנון של אלדו.
כלי נשק: אני רוצה להתעכב טיפה על מה עושה כל אחד מהלוחמים הללו לאנשים הכי אפקטיבים על הכוכב. וכמו שאחד המנטורים שלי הסביר לי לגבי קרבות רחוב מרובי משתתפים, "תמיד תתחיל מהג'ינג'י..."
קונור מקרגור. קודם כל קונור נלחם כשמאלי מה שהופך את הקרב מולו ליותר מורכב מבחינה טכנית, עניין של שינוי זויות והרגלים ומעבר לזה- מאז פלוריאן אלדו לא עלה מול שמאלי . תנסה לקחת נהג מרוץ ולתת לו להתחרות על אוטו אנגלי, כשההגה בצד ימין, בעיה. קונור מצד שני יודע להסתדר טוב מאוד, הוא רגיל להתמודד מול ימניים כל הזמן. מה שהופך אותו ללוחם מוביל ואגרסיבי זה פיתוח של משחק הבעיטות שלו. לקונור מספר מהלכי מפתח שהוא עובד איתם ממש, אבל ממש טוב. הוא משתמש בבעיטות קדמיות ובעיטות צידיות לכיוון הבטן והברכים
כדי לגבות מחיר פיזי מהיריבים שלו. זה גם גורם למתמודדים מולו לפחד לקחת אותו לקרקע (אף אחד לא רוצה לצלול לתוך כף רגל שבאה לתוך הפרצוץ) אבל מכין מאוד טוב קומבינציות המשך. קונור ממשיך לתוך בעיטות בקפיצה עם השפעה ברורה של עולם הטאיקוונדו, לברך בקפיצה שאנחנו רואים בעולם האגרוף התאילנדי או סתם מפנק באיזה מרפק או אגרוף ישיר.
היכולת הזו ללכת קדימה דרך הבעיטות פותחת לקונור את המשחק. כשבאים אליו חזרה הוא מחפש את האגרוף האחורי החזק שלו. או שהוא נותן ליריבים לפספס ויוצא, או שהוא מגיב בסנוקרת (אפרקאט – אגרוף שמגיע מלמטה), או בווריאציה של הבולו פאנצ'.
ולבסוף כשהיריבים מנסים לזוז מהבעיטות, הוא תופס אותם עם בעיטה מסובבת. המלכודת עובדת ככה- הבעיטות הישירות גובות מחיר. זה כואב. כדי להתחמק מהן היריבים עושים את אחד הדברים שעושים כדי להמנע ממכות ישרות, זזים לצדדים. ואז פוגשים בעיטה.
דברים כן בטוחים: אחד- הוא עיצבן את אלדו. בוא נגיד שאני לא הייתי קופץ מעל גדר כדי לשים את הפנים שלי בתוך הפנים של הברזילאי הנחמד הזה, בטוח לא כדי לקרוא לו בשמות. שנית- אלדו זה לא בן אדם שאתה יכול להרשות לעצמך להיות חפפן איתו. אם תפספס במילמטר, אתה תרגיש את זה אחר כך כשתתעורר במיון. האם קונור מעצבן אותו בכוונה כדי להוציא אותו מריכוז?, האם השתן עלה לו לראש? האם זה סיכון מחושב או סתם רולטה ברזילאית? ימים יגידו.
אלדו לא נלחם כבר הרבה זמן. אחרי 7 שנות שליטה מוחלטת בקטגוריה, אולי הוא כבר עייף? הרבה אומרים שהפציעות המרובות שלו, הן למעשה התחמקויות מהקרב הזה. אולי הוא מרגיש שאין לו מה לחדש מול מקרגור, אולי הגוף שלו עייף? אנחנו יודעים שאלדו יכול להחזיק 5 סיבובים אבל יודעים גם שלקראת הסיבובים הרביעי והחמישי מכל הדלק שלו מתרוקן והכוח המתפרץ האגדי שלו יורד. מקרגור? אף פעם לא הגיע לאיזורים האלו בקרבות. השערות, ארץ ההשערות...מה יותר חזק הרצון להחזיר את הכבוד ולהחזיק בשלטון, או הדם החדש המבעבע, שרוצה את השם שלו בכותרת של אגדות הוליוודיות?
מה שבטוח שניצוצות יעופו, ואנחנו נצפה באחד הקרבות, שיגדירו את מלך המלכים של עולם הלחימה החדש.
כרגיל אשמח לשמוע ולקרוא תגובות, שאלות וסתם הארות. תודה על הסבלנות...