עוד יום מורכב.
כבר התרגלנו למורכבויות בתקופה הזו, זו תקופה מורכבת.
כבר שבועיים שאני מדבר עם החברים, התלמידים והמורים שמקיפים אותי. אני אומר שהדברים הולכים להשתנות, אני מרגיש איך הציבור כבר לא מאמין למה שאומרים לו, איך ציניות וחוסר אמינות נדבקות כמו מסטיק משומש לכל החלטה שה"מנהיגים" שלנו לוקחים. אם אני הקטן שלא מבין כלום בפוליטיקה ובניהול מגפות קולט כבר שבועיים שההחמרה ממשמשת ובאה, שמנהיגים מתעסקים בנורווגיות ובהטבות מס, ולא בניהול משבר, אז איך יש סיכוי שלא נקבל שוב את הדבר הזה לתוך הפנים?
אחרי שקיבלנו מכה קשה בסגר האחרון, נאבקנו בכל כוחנו לקום, ושוב חוזר הסיפור. פעם ראשונה זה קרה לכל העולם, אבל פעם שנייה?
מזל שכבר בהתחלת הסיפור הקודם הבנו שאין על מי לסמוך, רק על הקהילה שמקיפה אותנו, בלעדיהם לא הינו עומדים היום. נכון לעכשיו אין הנחיות ברורות על מכונים לאומנויות לחימה. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לנהל את הדברים עד שמישהו יזכר בנו.
אלו הם הנהלים שאנחנו החלטנו, באופן עצמאי לנקוט כדי למזער סיכונים, ועדיין לתת לאנשים הזדמנות לחיות עם שמץ של נורמליות:
1) אנחנו מחלקים את המכון לכמה קבוצות אימון, (חלק מהמתאמנים שרגילים להתאמן במספר ימים וקבוצות יפגעו, אבל כך נוכל להקטין חשיפה). מתאמנים יבחרו קבוצה שני ימים ספציפים ויגיעו לימים הללו.
2) מאמנים לא יתאמנו אחד עם השני, כך נקטין את החשיפה שלנו אחד לשני ונקטין את הסיכוי להעביר הדבקה בין קבוצות.
3) נפעל על פי הנחיות ההתקהלות ונוריד למקסימום 20 את מספר המשתתפים בקבוצה.
4)קבוצות שניתן להעביר החוצה יעברו החוצה
5)בתוך הקבוצה, נבחר בבן זוג אחד קבוע ונעבוד רק עם בן הזוג הזה, תוך שמירה של 2 מטרים בין הזוגות.
לטעמנו אלו הם אמצי זהירות שיאפשרו לשמור על סיכון מינימלי בתוך הקהילה, ולמנוע זליגה של תחלואות בין קבוצות.
אני די בטוח שעוד כמה ימים שוב נתקל בהחמרה או שינוי של נהלים, ואז נצטרך להשתנות יחד איתם, אולי נעבור לאימונים ללא מגע או חזרה לזום.
בכל מקרה לכל אותם מתאמנים שתומכים ומחזקים, אני מעריך כל סמס ושיחה, כל הבעת אמון וקריאה לעזרה. אני נזכר בתחושה של החזרה למכון והאימונים אחרי הסגר הראשון, זה היה כמו לצאת מצלילה עמוקה ולנשום אויר. כך זה יהיה גם בעוד שבועיים או חודש. חשוב לזכור שאני מבין גם את אלו שמבקשים להקפיא מנוי או לבטל. קשה להתמודד עם החרדה. עצוב לי שההנהגה שלנו לא עושה שום דבר אפקטיבי לעזור. אבל צריך לזכור שכמו שעברנו את הגל הראשון נעבור גם את זה, צריך להיות חזקים ולא לאבד את התקווה והאור, או שלא יהיה לנו לאן לחזור...
ערן ברט