תקופת הקורונה, על המורכבות שלה, לנו כמתאמנים, יכולה להוות גם תקופה שניתן לצמוח ולהתפתח ממנה. אחד המנטורים שלי פעם דיבר על החשיבות של "לשחק מהספסל". לכולנו יש תקופות בהם אנחנו לא במיטבנו, בהן אנחנו פצועים, חלשים, פיזית או מנטאלית. בתקופות כאלו, ניתן לפתח מספר איכויות, וגם ניתן להבחין בין עיקר וטפל. המשמעות של אומנות הלחימה בחייו של מתאמן, והיכולת להדהד מושגים מהאימון אל תוך החיים מתחדדות. לפתע מתבהר לכולנו כמה חשוב החלק של הלחימה בתוך החיים שלנו, כמה הוא מאזן, מוסיף ומעניק לנו. גם במישור הפיזי ומשם למישור המנטאלי. כמה הדבר הזה שאנו משקיעים בו, ומלווה פעמים רבות בכאב פיזי ומנטאלי, הוא משהו בעל ערך ותרומה כל כך גדולה לחיים שלנו. לשחק מהספסל גם יכול להיות תקופה של חשבון נפש, של ניסיון להבין איך אפשר להפוך לטובים יותר, איך להשיל מעצמנו משקל מיותר (גם כזה שהוספנו בבידוד ) אבל גם אחר, איך הופכים למתאמנים טובים יותר, לתלמידים טובים יותר. אחד התלמידים במכון, אסף לעצמו חבורת מתאמנים, וסיגל תרבות אימון טובה, לו ולחבריו לאימון. ואולי אחרון לפעם הזו, אנו יכולים לעריך את החברים למזרון, החברים שמקיפים אותנו, תומכים בהתפתחות שלנו, והופכים אותנו למתאמנים שאנחנו, החסרון שלהם בתקופה זו, מעלה את ערכם האמיתי. כיף לפגוש את כולם שוב על המזרון, מעריך כמו תמיד, ערן.
top of page
bottom of page