טייסון וחצי המאה

מייק טייסון בן חמישים , הגיל הוא בסך הכל משהו טבעי שכל אדם צריך להתמודד איתו , טייסון לא פעיל כמתאגרף ולמעשה הקרב האחרון שלו התרחש לפני אחת עשרה שנים , השיא שלו שייך איפשהו לסוף שנות השמונים – תחילת התשעים , את מייקל ספינקס ואת לארי הולמס הוא ריסק לפני 28 שנים!

טייסון , אלוף המשקל הכבד הצעיר בהיסטוריה נמצא המון שנים בחיים שלנו – ואפילו שהוא מזמן תלה את הכפפות , הוא פופולרי כתמיד ומתמיד. אין מה לעשות , טייסון הוא דמות שכנראה לעד יהיה הצורך להתעסק בה , הוא האיש האחרון שהביא למשקל הכבד את הריגושים שהיו קשורים עם התואר שפעם היה נחשב לחשוב ביותר בספורט – כל ספורט , לא רק אגרוף, האיש שחגר את חגורת האליפות הזו היה אותו איש ששליטים ומלכים רצו בחברתו , אותו אדם שלרוב התרומם מן העוני המחפיר והדיכוי והפך להיות סמל של כוח ועוצמה ראויה להערצה, וטייסון – הוא לא רק היה כוח בלתי רגיל בשיאו , אלא דמות שכאילו נתפרה במלאכת מחשבת לעולם הפופולרי של ידוענות ורכילות , העליה המטאורית של טייסון הפכה מהר מאד להתרסקות מטאורית לא פחות , אולי אפילו יותר ... אבל- הכתובת הייתה על הקיר.

מייק טייסון עשה את הדרך הכמעט סטנדרטית לכיוון התואר הנכסף, הוא נודל וגדל בשכונה שהעתיד בה קשוח ולא מזהיר , הוא מהר מאד התחבר עם הגורמים הלא מזהירים ומצא את עצמו במוסד לעבריינים צעירים – קוז דאמטו , גאון האיגרוף – פילוסוף הקרב ומומחה לפסיכולוגיה של הלוחם, שמע סיפורים על צעיר בגיל חטיבת הביינים אבל כזה שמסוגל להכות כמו מבוגר חזק ולפגוע גם במורה לאיגרוף כשהוא חובט , קוז בדק אם ישנם דברים בגו , הוא התרגש – הוא כבר אז ראה אלוף עולם.

קוז לא היה רק גאון תיאורטי של איגרוף , היה לו כבר שני אלופי עולם מעולים שהוא חינך והכה בהם את תורתו – חוזה טורס הפרוטוריקני שהיה אלוף משקל כבד-קל ופלויד פטסרון שהיה האלוף משקל כבד הצעיר בהיסטוריה עד שמייק לקח ממנו את התואר , קוז היה אוניברסיטה שלמה של הספורט , אצלו לא רק למדת: "פיק הא בו" (היציבה שהייתה יחודית לבית ספר שלו והתפתחה תחת השפעה של מתאגרפי לחץ שונים) , אלא צפית בסרטים של האלופים שבאו לפנייך , ג'ימי ג'ייקובס היהודי – אספן סרטי הקרב החלוץ , היה חבר ותלמיד של קוז , הוא דאג להעביר למאסטר הזקן את הסרטים של ג'ו לואיס , ג'ק ג'ונסון , רוקי מרסיאנו... וזה היה בימים שלפני יוטיוב, לפני שהיה צורך בלא יותר מקליל על מנת לנתח ולקחת לתשומת הלב את הדברים שעושים אלופים ואגדות. מייק טייסון שתה בצמא את המידע , הוא היה ספוג – הוא קרא כל ספר שהוא יכול היה למצוא על הגיבורים של הספורט , הוא בעצמו היסטוריון פנטסטי של איגרוף – משהו שקשה לומר על מרבית הכוכבים של ימינו.

לטייסון הצעיר הייתה מהירות מדהימה , כוח אדיר – קורדינציה ומוח צעיר וצמא לידע , תכונות ששמו אותו בקלות על המסלול לעתיד וורוד בתחומו , אבל היה חסר לו הדבר החשוב ביותר: את המנטאליות והיכולת הפסיכולוגית להתמודד עם הספורט התובעני ביותר , במיוחד כשאתה תחת אור הזרקורים הכל כך מסוונר.

קוז דאמטו לא הצליח לראות את הנבואה שלו מתגשמת – הוא נפטר לפני , משה שלא זכה להיכנס לארץ המובטחת יחד עם האלוף המפורסם ביותר שיצר.

עם קוז הייתה ההרגשה שהוא נתן למייק את כל הכלים שדרושים ללוחם בזירה , הוא גם לימד אותו על הפסיכולוגיה המורכבת של החיים בין החבלים , הזירה כמשל לחיים עצמם ולהיפך , אבל בו זמנית גם הזניח את החינוך הבסיסי שכל מתבגר צריך לקבל , במיוחד אחד שהגיע מהעולם שממנו מייק הגיע , עולם של כאוס מן הרגע הראשון ושום דמות אבהית שתלמד אותו את החבלים ותראה לו את הדרך. טייסון היה צעיר רגיש , מפונק – ההתנהגות שלו כבר אז , כאנונימי ואפילו תחת המורות של קוז , הייתה בעייתית בלשון המעטה-

זכור הסיפור על טדי אטלס שהיה עוזר מאמן של קוז , מצמיד אקדח לראש של מייק , יורה כדור של אזהרה ליד האוזן שלו ומסביר מה יקרה אם הוא עוד פעם ישמע שידיים נשלחו לכיוון האחיינית הצעירה שלו שחזרה הבייתה קצת לפני , בוכה ומבוהלת. ישנם גם סיפורים על נגיעות אסורות אחרות באותה תקופה , אבל גם על קוז שדאג להסביר למנהל הבית ספר שכדאי להשתיק את הפרשה: כי יום אחד תוכל ההנהלה לטעון שאלוף העולם במשקל כבד למד ממש שם...

סיפורים ואולי מיתוסים , אבל טייסון לא היה זר לצרות וככול שהוא הצליח יותר – ככה גם צרותיו היו גדולות יותר- והוא מצידו דאג להזמין או לייצר אותן , השיא שלהן כמובן במאסר שהוא קיבל בגין אונס , עד היום קשה לדעת מה באמת התרחש שם , ישנן סברות שבית המשפט לא עשה צדק עם מייק , שהעדויות של המתלוננת לא היו אחידות , שההגנה שמייק קיבל הייתה שווה גרוש , למרות שהוא היה סופר סטאר ומיליונר . באותם רגעים מייק היה ממש לבד , דון קינג היה האיש ש"דאג" לצרכים שלו, ואם קינג דואג לך , אתה צריך להתחיל להיות מודאג , העבר הלא נקי של מייק לא הוסיף לו נקודות ציון חיוביות בבית הדין , גם העובדה שהוא נראה כמו הר אדם , עובד למחייתו "כגורם לאיבוד הכרה" מקצועי – כשמולו יושבת בחורה צעירה ודקיקה , לא הועילה לו – פסק הדין היה: מאסר. בין אם מדובר בצדק ואמת , תאוריית קשר או סתם עיוות הדין- הסוף של אגדת טייסון התרחש אפילו לפני , זה קרה ב:1990 בטוקיו , מול ג'יימס באסטר דאגלס – קרב שהעניין בו לציבור היה כל כך נמוך , שהוא התרחש ביפן.

אם היו כאלו שנתנו סיכוי לדאגלס , הם היו מעטים מאד – ואם הם הסכימו לשים את הכסף איפה שהיה הפה שלהם , הם גם הפכו להיות עשירים מאד , לפחות באותו לילה. דאגלס לא היה אמור לנצח , הוא אמור היה להיות עוד כבשה לשוחט , בשר תותחים של מייק איש הברזל , אבל ההיפך קרה , מייק לא רק שלא ניצח , אלא נעצר באופן אלים – עדיין זכורות לי התמונות של השופט סופר כשמייק על הרצפה, כל כך המום ומנותק שהוא לא מצליח אפילו לשים את המגן שיניים שלו חזרה – זה היה סוף העניין , באסטר זיעזע את העולם.

הניתוחים שלאחר מעשה , היו אינסוף והם עדיין מתקיימים: טייסון זילזל במעמד , הסתובב עם בטלנים ועולקי דם שרק רצו את החברה של האלוף המיליונר הצעיר ןהוא מצידו התאמן פחות ונהנה בעיקר מן החיים הטובים של טוקיו – באסטר לעומת זאת לקח את הקרב במלוא הרצינות , קצת לפני התרחש אסון בחייו , אימו שהייתה קרוב אליו נפטרה , באסטר הרגיש שאין לו יותר מה להפסיד , הוא הפסיד את הדבר החשוב ביותר שהיה לו , הוא מוכן ללכת על גחלים ולעבור דרך לבה רותחת , טייסון לא מפחיד אותו. הפינה של טייסון הייתה כל כך חובבנית שהיא אפילו לא דאגה למינימום שנדרש מפינה , כמו ה:"אנסוואל", חתיכת המתכת המקוררת שעוזרת להורדת נפיחות בפנים, טייסון חטף – העין שלו התנפחה לכדור ובפינה שלו התעסקו באילתור של שקית קרח על מנת לטפל במצב החירום, הזחיחות את שלה עשתה ומשם הדברים רק נעשו גרועים יותר...

הפסד הוא מבחן מצויין לגדולתו של אלוף- אלופים רבים חזרו מהפסדים גדולים אפילו יותר , אבל לא טייסון , הוא לא הצליח להילחם עם השדים שהטרידו אותו וליוו אותו מאז ילדותו , לאחר המאסר הוא חזר לפעילות , הוא עדיין היה צעיר וכסף סביבו אדיר –אבל שום דבר דרמטי במיוחד כשזה מגיע להיישגים בתחום הספורט , לעומת זאת- המון דרמה מסוג אחר.

הקרבות המפורסמים ביותר לאחר המאסר של טייסון היו הצמד מול הוליפילד המופלא , מייק הפסיד בשניהם, בקרב השני הוא החליט שהוא נוסג חתיכה מן האוזן של איוונדר , העולם שוב עצר המום נוכח ההתנהלות הביזארית והאלימה של טייסון, כל פעם הוא מפתיע מחדש – מאוחר יותר בראיונות הוא אמר שזו הייתה נקמה בהוליפילד כי הוא נלחם מלוכלך , אחר כך הוא טען שזה קרה בגלל שהוא קינא בהוליפילד משום שהיה לוחם כך כך מעולה . ההצהרות המשתנות של טייסון הן משהו שהציבור התרגל אליו במרוצת השנים , הוא אובחן כסובל מהפרעה דו קוטבית , הוא סבל מבעיית שתיה חמורה וטען שהיה על סף מוות .

טייסון הוא אחת מן הדמויות המורכבות והמרתקות שידע הספורט והעולם הפופולרי באופן כללי ולכן העיסוק בו לא מפליא , הממדים הרבים שלו , הרגישות שהוא מפגין – אותה רגישות שיכולה להוציא תמימות ילדותית או שדים נוראים.

מבחינה איגרופית קשה לי לטעון שהרקורד שלו בין המרשימים שהיו בקטגוריה הכבדה , בהחלט לא הייתי שם אותו יחד עם זה של: עלי, ביג ג'ורג' פורמן, סמוקינג ג'ו , רוקי וג'ו לואיס, הכשרון שלו היה שם אותו כמתמודד ראוי ומסוכן מול כל אלוף שהגיע לפניו , אבל קשה שלא לשאול את השאלה : כמה מייק היה מסוגל להוציא מעצמו מול אופוזיציה שהייתה מותחת את גבול הריכוז , הסבל והסיבולת הפיסיכולוגית/נפשית שלו- גם יריבים פחותים בהמון מהשמות האגדיים שהוזכרו קודם לכן , הקשו את החיים על מייק ,

מתאגרפים שהגיעו עם ג'אב, עבדו במסירות על תוכנית הקרב והותירו את הפחד המיתי בחדר ההלבשה , הצליחו למזער חלק ניכר מן האגדה שטייסון היה , דאגלס היה זה שסיים את העבודה . אנגל'ו דאנדי בשעתו טען שהוא כבר שנים מתאר את היריב אשר ינצח את טייסון בצלמו ודמותו של באסטר, חוזה טורס שהיה תלמיד של קוז וקרוב מאד למייק- הבחין בנקודות התורפה של מייק בזירה עוד בשלב מוקדם , הוא ידע שמייק הוא בעל נפש שברירית וראה איך הלימודים של קוז הופכים עם הזמן ומתגמדים לאינסטינקט בסיסי וחזרות על דברים שקרו במכון , לא הייתה סבלנות רבה מאחורי הביצוע וגם לא אסטרטגיה- הדברים עבדו עד לשלב שבו המסה הקריטית של סגנון החיים וחוסר הריכוז הכריעו נגד מייק.

טייסון המלומד בספורט העריץ אלופים רבים , הוא התייחס לדברים באופן רומנטי – הוא אהב את ג'ק דמפסי , וכל פעם שאני רואה אותו פורץ עם הצילצול הראשון בסרטי קרב מן השיא שלו – אני חושב על הסטייל המתפרץ של ג'ק , את רוקי מרסיאנו הוא העריץ בשל הקשיחות , הכוח והגודל הקטן באופן יחסי בעולם של אנשים גדולים – מייק בעצמו לא היה אלוף משקל כבד גדול מבחינה פיסית , הייתה לו מכה אדירה ויותר כשרון מרוקי -אבל לא היה לו את הלב והחוסן הנפשי של המפציץ מברוקטון...

קוז נהג לומר שהפחד קיים אצל הגיבור כמו שהוא קיים אצל הפחדן, אלא שהאמיץ יעשה משהו בנידון- והאנשים שמתבוננים בשני אלו , הם לא יודעים ששניהם מרגישים פחד אבל הם שופטים אותם על פי מעשיהם, מייק , על פי דבריו הוא- היה פחדן , אבל לעולם היה קשה ובלתי אפשרי לראות מה הוא מרגיש, ולכן שפט אותו על פי מעשיו.

לסיפור יש סוף לא רע נכון לרגע זה , מייק נראה רגוע מתמיד – הוא השיל מעצמו משקל , הוא מעורבב בתרבות הפופולרית לעיתים קרובות ובאופן חיובי, היום- בגיל חמישים , הוא יכול להתבונן אחורה ולהרגיש שהוא חי מאה חמישים שנים, ביזבז מאות מיליוני דולרים , נפל –קם , התרסק, התמוטט, התרומם...

ואפילו היה פעם אלוף עולם והאיש המסוכן עלי אדמות. #boxing #miketyson #אגרוף #מייקטייסון #כושר