הסיפור על הקארטה יוצק לתוכו את כל מה שטוב, רע ומעניין באומנויות לחימה. אומנות לחימה שצמחה מתוך כור היתוך תרבותי, עוצבה והתפתלה לאור תהליכים חברתיים, פוליטיים ואמביציות אישיות, מהווה דרך חיים עבור רבבות ועשרות אלפי רבבות של מתאמנים. בעולם הלחימה של היום היא עוברת תהליכי אדפטציה או הסתגרות (תלוי בגישת מובילי השיטה) ולייצר דורות חדשים של
אמני לחימה, שכן, יכולים להרוג אותך בבעיטה עם קפיצה בסיבוב.
אי שם ביפן- המאה ה13....
ובכן לא בדיוק יפן, אוקינאווה. אוקינאווה היא שרשרת איים בצפון יפן, החלק ב"אי האלים" שהכי קרוב ליבשת הגדולה, לסין. ניתן להתחקות על עקבות הקראטה החל מהמאה ה13. סוחרים יפנים וסיניים החליפו סחורות ולפעמיים שהו תקופות באיים או ביבשת. אנחנו חושבים שאנחנו דור ההיי-טק המצאנו את הרילוקשיין, אבל כמו בהרבה דברים היפנים הקדימו אותנו במאה או שתיים. משפחות אוקינאוויות עשירות שלחו את ילדיהם ללמוד בסין, או עברו ליבשת כדי למקסם רווחים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, סין. חילופי מידע תרבות ושפה נעשו, וזרע הקונג פו נטמע במי שהתערה בתרבות הסינית. כמו כל דבר, האוקינאווים לקחו את הקונג פו הסיני, עירבבו אותו עם התפיסה והטכניקות המקומיות, ויצרו גרסה מתקדמת (תלוי אם אתה שואל סיני או יפני), 2.0 של הקונג פו...
:השיטה נכתבת ביפנית על ידי שתי סימניות
קרא- ריק; 空) ) ו- טה - יד; 手), ב
בקיצור היד הריקה. השיטה נלמדה ברחבי האי האוקינאווי ועברה מאב לבן, וגם בבתי ספר ממוסדים. במקביל אליה התפתחה שיטה נוספת שנקראת קובודו, שהתבססה על שימוש בכלי נשק קרים (בעיקר על בסיס חקלאי). כמו בכל סיפור צריך גם נבל, לנו יש שניים. מעניין איך שינויים פוליטיים משפיעים על התפתחויות תרבותיות. במאה ה14 השתלט על האזור שליט צבאי שהחליט שיש לו יותר מידי בעיות גם בלי חבורה של איכרים עם דם בעיניים ומיומנות בהריגה עם מכוש בידיים. השליט הדי רציונאלי (גם אני לא הייתי רוצה חבורה של איכרים מוסווים כנינג'ות בחצר האחורית שלי), החליט לאסור כל שיטה המתמחה באימון ותרגול כלי נשק. זה השאיר לחברה האוקינאווים ברירה אחת. להפוך ולהיות כלי נשק בעצמם. וזה בדיוק מה שהם עשו. הם חישלו את גופם ואת נפשם, לוחם קארטה אמור להרוג במכה אחת בודדת. בזמן שאנחנו המערביים מסתבכים בקרבות טקטיים ושמים כל מיני עזרים לא גבריים דוגמת כפפות אגרוף וכאלו, הקארטאקה (העוסק בקארטה) הממוצע אמור לחדור שיריון במבוק ( תחשבו על שריון מברזל אבל עם קצת גמישות) בעזרת אגרוף אחד ישיר. אני בכלל לא מדבר על מה בעיטה אמורה לעשות.
מריצים קדימה בקטנה, 200 שנה לתוך המאה ה16. רודן אחר, וורסיה דומה. מגיע עוד בחור שמבזבז הרבה חיילים והרבה כוח כדי לכבוש את האיזור. כבר אין כלי נשק חקלאים, אבל יש חבורה של אנשים עם מזג מאוד קצר ותפיסה מאוד משונה של האישיות. כאלה שמרביצים לעצים ולאבנים כל היום, ויכולים להרוג אותך בהתקפה אחת שאתה בכלל לא רואה כשהיא פוגעת. מה שנקראה "לא בא בטוב". השליט אוסר על העיסוק בכל אומנות שיש לה איזו שהיא זיקה ללחימה. הקארטה יורד למחתרת. חלק מהקאטות (סידרת תנועות עם אפליקציות לחימתיות, שמדמות קרב מול יריב או מספר יריבים) מקורם בתקופת המחתרת של הקארטה. האומנות עברה מאב לבן, בסודי סודות, בתוך המשפחה, ולפעמים הוסוותה כריקוד, כדי לייצר הבדלה ברורה מאיזו שהיא קרבה ללחימה.
עוד הרצה קטנה קדימה ,200 -300 שנים +/-. המאה ה19, תקופה חזקה של קידמה והתפתחות. הקיסר מוציהיטו נפתח למערב ותפיסות מערביות. הוא מבטל את הפיאודליזם, לוקח את הכוח מהמשפחות הפיאודליות, ומחזיר את חופש העיסוק באומנויות לחימה. אומנויות לחימה הופכות להיות חלק מתוכנית הלימוד, מקבלות כבוד והערכה. ב1906, מספר תלמידים אוקינאווים מתחילים להפיץ את השיטה האפקטיבית והקשוחה בתוך יפן. תחילת המאה ה20 מאופיינת בהתפתחות הלאומנות ומיליטריזם היפני, צבא השמש העולה, כובש שטחים באסיה, מנצוריה וסין, וכל הקטע הספרטני של "נפש בריאה, גוף בריא" ו "בוא נחשל אותך עד שאמא שלך לא תכיר אותך" הולך ממש חזק. במבט לאחור זה קצת מעוות, סוג של זקן של חוטב עצים בקיץ התל אביבי, אבל אז זה רץ ממש חזק. והקארטה זוכה להשתרשות בתרבות היפנית.
אותי כאיש מקצוע, מעניין תמיד איך תהליכים חברתיים משפיעם עלינו, היחידים ברמה כל כך עמוקה. אם לא היו גנרלים יפנים עם תחושת גדלות וייצר הרס עצמי שהוביל לתבוסה הענקית במלחמת העולם השנייה , ייתכן שכל הקטע הזה של הקארטה היה נשאר קטע של חקלאים באי נידח ביפן. אבל במקום זה הוא זלג לתרבות ההמונים ואין היום אדם שלא מכיר את הביטוי קארטה או חגורה שחורה. אם את ההתבססות של הקרב מגע בעולם ובארץ בפרט אנחנו חייבים למצבי קיצון חברתיים דוגמאת מלחמות עצמאות, וכל מיני אינתפאדות, את הזליגה של הקארטה לתרבות ההמונים העולמית אנחנו די חייבים לשני חבר’ה, ברוס לי והאיש הקשוח בעולם- צ'אק נוריס.
ב1972, באחת באבני היסוד של קולנוע הלחימה, ואחת הבמות הגדולות ביותר שאומנויות הלחימה נכספה דרכן למערב, צאק נוריס גילם באחת הפעמים היחידות בחייו את האיש הרע. הסרט: " שאגת הדרקון Way of the - באנגלית Dragon" מפגיש בקרב האולטימטיבי את לוחם הקונג פו- ברוס לי עם לוחם הקארטה צ'אק נוריס. צ'אק מפסיד לברוס בקרב עקוב מדם, ו.... זהו. הקארטה חודר לתודעה העולמית. פתאום לכולם יש תספורות ממש גרועות וכולם בועטים באויר ועושים קולות
https://www.google.co.il/search?q=Lyoto+Machida+gifs&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiZ_qn64fnKAhVFKw8KHZrKAwkQsAQIGg&biw=1600&bih=775#tbm=isch&q=funny+karate+gifs&imgrc=-onjPXPqLiZFeM%3A
לנוריס אין בכלל הסמכה בקארטה. כחלק משרותו כמארשל אווירי, הוא בילה זמן בקוריאה, ושם למד אומנות לחימה קוריאנית, די אזוטרית, שאף אחד לא שמע עלייה. אבל הפלא ופלא, אחרי הסרט הוא גם השיג הסמכה בקארטה. טוב, אני לא פותח חשבון עם צ'אק ידידנו, להפך. הסיבה שבחרתי להביא אותו כאחת משלושת הדוגמאות ללוחמי קארטה שעשו התפתחות מטורפת לעבר עולם הלחימה המודרני. צ’אק לא עצר בקארטה, הוא פיתח ליגת קרבות מגע מלא ששיקללה לתוכה קארטה תחרותי, קיקבוקס על סוגיו ועוד כל מיני יצורי כלאיים.
https://www.google.co.il/search?q=Lyoto+Machida+gifs&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiZ_qn64fnKAhVFKw8KHZrKAwkQsAQIGg&biw=1600&bih=775#tbm=isch&q=funny+karate+gifs&imgrc=ulqxz-ULgOxvcM%3A
כמי שהתחרה בקארטה עוד בשנות ה60, נוריס השכיל להתפתח עם הזמנים, לעדכן את התו”ל, להוסיף טכניקות מאוד מגניבות וקוליות מצד אחד, ומאוד אפקטיביות מצד שני, לתוך הרפרטואר של התחרויות. הוא המשיך והיה מראשוני המתאמנים בגיו גיטסו ברזילאי בארה”ב, תחת האחים מצאדו, ואף קיבל חגורה שחורה תחתם. במובן זה נוריס מהווה סמל, עבורי לפחות, להתקדמות והתפתחות. למרות שהוא כבש את הפסגות הגבוהות ביותר כאמן לחימה וכשחקן, פסגות שקשה מאוד למורים בכירים לרדת מהם חזרה לחגורות הלבנות, שמסמלות את תחילת דרכו של התלמיד, נוריס התמיד בהיותו תלמיד. הוא מהווה סמל להתמדה ולמידה, לשכתוב ושדרוג האומנות שלו. נוריס אולי לא עלה לזירת MMA בחייו, אבל הוא מייצג עבורי סמל לדור מוקדם מאוד של לוחמים משולבים שהמקור שלהם בקארטה.
אם הייתי צריך לבחור את מודל 2.0 של לוחם הקארטה הרב גווני, זה שעשה את ההתאמה לעולם הלחימה המודרני, לזירות שבוחנות הכל מול הכל (יש כאלו ,כמו יוצר הקארטה היפני שוטוקאן –פונוקושי, שלא יסכימו עם המונח התקדמות. פונוקושי לא הרשה לחניכיו להתחרות בכלל, ואמר כי תחרויות מרחיקות מעולם הלחימה האמיתי...), הייתי בוחר בליוטו מצ'ידה- הדרקון. מצ'ידה בן למהגר יפני בברזיל, אמן קארטה, ולאמא ברזילאית, מהווה את סיפור המיזוג המושלם. הוא גדל והתחנך לאור דרך הבודו- דרך הלוחם. מגיל 3 הוא תרגל את הטכניקות הנוקשות של הקארטה. קיבל החגורה השחורה שלו בגיל13. התחרה בתחרויות קארטה מסורתיות. כאלו שכל לוחם MMA מסתכל עליהם בזלזול ואומר שזה בזבוז זמן. אבל מצידה השכיל לקחת את הידע העמוק והמסורתי שיש בקארטה ולשלב אותו בתפיסת לחימה מתקדמת. זה מה שעושה אותו לדור 2.0. לקחת את הנשק שלך, ולעשות לו מודיפיקציה מושלם לזירה. זה כאילו לקחת רולס רוייס קלאסית, שמת עלייה מנוע של מטוס קרב והכנסת אותה למסלול מרוצים עם מכוניות פורמולה. בהתחלה אף אחד לא יודע איך להתייחס לעוף המוזר, ואיך שאמרת איפה האמברקס, מצידה הצליח להשכיב על הקנבס את הטובים ביותר. ואני מתכוון את הטובים ביותר. אבל זה לא רק זה שהוא העיף שיניים לימין ולשמאל, זה איך הוא עשה את זה. בקארטה קיד סטייל.
https://www.google.co.il/search?q=Lyoto+Machida+gifs&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiZ_qn64fnKAhVFKw8KHZrKAwkQsAQIGg&biw=1600&bih=775#imgrc=psvMD206i6iNVM%3A
וזה מה שהיה מיוחד, הוא לקח את האומנות הזו שכל כך הרבה אנשים ומומחים לרגע קפצו ושמו בבוידים, את היכולות והידע התנועתי שנצבר במשך מאות שנים, את הכוח,
https://www.google.co.il/search?q=Lyoto+Machida+gifs&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiZ_qn64fnKAhVFKw8KHZrKAwkQsAQIGg&biw=1600&bih=775#imgrc=nODOe6tIvMFEEM%3A
העוצמה, ההתפרצות והפך אותו לכלי נשק הכי מדויק במערכה. https://www.google.co.il/search?q=Lyoto+Machida+gifs&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiZ_qn64fnKAhVFKw8KHZrKAwkQsAQIGg&biw=1600&bih=775#imgrc=fpp7hE23K1li8M%3A
הוא שמר על טווח באופן מטורף, תסכל את היריבים שלו, נתן להם ליפול למלכודת שהוא טווה להם. וכשהם נכנסו למלכודת, מתסכול, גאווה או סתם מבורות, הם לא יצאו. https://www.google.co.il/search?q=Lyoto+Machida+gifs&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiZ_qn64fnKAhVFKw8KHZrKAwkQsAQIGg&biw=1600&bih=775#imgrc=H9G0Gmvv6UUoYM%3A
https://www.google.co.il/search?q=Lyoto+Machida+gifs&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiZ_qn64fnKAhVFKw8KHZrKAwkQsAQIGg&biw=1600&bih=775#imgdii=OGkx70cVoebudM%3A%3BOGkx70cVoebudM%3A%3BXvLd4ysiZ-jO2M%3A&imgrc=OGkx70cVoebudM%3A
אף אחד לא הבין איך לפצח את הדרקון, והוא הפך להיות אחד האלופים הכי מעניינים שהיו. עד ש מישהו פיצח אותו, שוגון פיצח אותו, פיצח אותו קומפלט... https://www.google.co.il/search?q=Lyoto+Machida+gifs&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiZ_qn64fnKAhVFKw8KHZrKAwkQsAQIGg&biw=1600&bih=775#imgrc=-_Yo5vtSggerRM%3A
ואז גם ג’ון ג’ונס. ומאז זה קצת הלך לאיבוד. זה לא משנה שגם למצידה יש חגורה שחורה בג’יו ג’יטסו ברזילאי, שהוא מתאמן עם אנדרסון סילבה, הוא הפך להיות חד גוני, צפוי. חברה הבינו איך לפצח את המשחק שלו, וזהו... בזירת הMMA ברגע שיש לך רק כלי נשק אחד שאתה טוב בו, מישהו יפצח אותך, ואז כולם יפצחו אותך.
זה מוביל אותנו לתומפסון, סטפן תומפסון. גם הוא בן למומחה אומנויות לחימה, והא התחנך על ברכי הקנפו קארטה. סוג של ואריאציה אמריקאית לייצור כלאיים בין קארטה לעוד כל מיני דברים. תומפסון הפך להיות אלוף באותה הליגה לקארטה מודרני וקיקבוקס שייסד החבר הקשוח צ'אק נוריס. אין לו הפסדים כאלוף קיקבוקס וזה אומר די הרבה. אבל מה שאומר יותר זה היכולות הוורסטיליות שלו כלוחם. ועוד פעם, הרבה מומחים וסתם אוהדים, צפו שהליגות הללו שמייצגות, קארטה וקיקבוקס ייעלמו. אבל החבר תומפסון מייצג את לוחם הקארטה המודרני. ונראה שהוא כאן להישאר חזק... רואים בטכניקה שלו את העדויות לקארטה, עבודת רגליים קופצת, שימוש בבעיטות דחיפה צדדיות (מה שכל מומחה היה אומר שזו טכניקה שדומה לדינוזאורים) ושילוב עם בעיטות גבוהות
https://www.google.co.il/search?q=Stephen+%22Wonderboy%22+Thompson+gifs&biw=1600&bih=775&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiCh-H94fnKAhUGYA4KHbk1Bp8QsAQIGQ#imgrc=LAO70y_nbozXuM%3A
כניסה עם צעד או צעד מקביל מה שמקצר טווח ומגביר עוצמה, התקפה ארוכה תוך כדי נסיגה
https://www.google.co.il/search?q=Stephen+%22Wonderboy%22+Thompson+gifs&biw=1600&bih=775&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiCh-H94fnKAhUGYA4KHbk1Bp8QsAQIGQ#imgrc=iTTDqblrhKB2VM%3A
את השימוש באגרופים ישרים, בבעיטות הצלפה סנפיות
https://www.google.co.il/search?q=Stephen+%22Wonderboy%22+Thompson+gifs&biw=1600&bih=775&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiCh-H94fnKAhUGYA4KHbk1Bp8QsAQIGQ#imgrc=2OZD993pxFCDqM%3A
https://www.google.co.il/search?q=Stephen+%22Wonderboy%22+Thompson+gifs&biw=1600&bih=775&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiCh-H94fnKAhUGYA4KHbk1Bp8QsAQIGQ#imgrc=Mn_ra-LggBC65M%3A
. אבל גם בעיטות מסובבות, מכל מיני זוויות, https://www.google.co.il/search?q=Stephen+%22Wonderboy%22+Thompson+gifs&biw=1600&bih=775&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiCh-H94fnKAhUGYA4KHbk1Bp8QsAQIGQ#imgrc=fDI4ruhZk0o-jM%3A
שימוש בצעדים שלקוחים מעולם האגרוף ושינוי בזויות ומנחי התייחסות ליריב,
https://www.google.co.il/search?q=Stephen+%22Wonderboy%22+Thompson+gifs&biw=1600&bih=775&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0ahUKEwiCh-H94fnKAhUGYA4KHbk1Bp8QsAQIGQ#imgrc=yZuZ8NpaY0PocM%3A
מה שמייצר הרבה הפתעה בלצפות מאיפה ההתקפות מגיעות. בקרב האחרון שלו מול הנדריקס, מי שהיה האלוף המכהן עד ללא מזמן. שנטען שניצח את סט פייר האגדי, שנטען שניצח גם את האלוף העכשווי, לולר. בקרב הזה שהתקיים לפני שבועיים, תומפסון נראה כאילו הוא משחק עם ילד בן חמש. זה כאילו שני ברצלונה עולה מול ריאל מדריד ומפסידה 8 אפס. יכול לקרות אבל זה גורם לך לחשוב. זה גורם לכולם לחשוב. עולם הMMA עומד מולה התופעות הללו שמגיעות מכל מיני יקומים מקבילים, כמו ליגות טאיקוונדו, טורנירי קארטה מסורתי, ואמני תנועה מאזור הקפוארה והתנועה הטבעית ומנסה להבין איך להכיל אותם לתוכו. מי שנרדם, מתרפק על הישן ולא לומד, מתפתח ומכיל לתוכו את השינוי, הולך לישון. זה מייצר, אגב, הרבה דיונים ביחס למסורת, ובכלל לאורך החיים שלנו, לזורק את הישן ולהחליף בחדש וכזה... הבעיה עם הזירה היא שהיא לא מקשיבה לסיפורים, ולא מתייחסת לטרנדים אם אתה טוב אתה מנצח ואם אתה חזק אתה שורד, סוג של אבולוציה....