כשהייתי נער, חגורה שחורה היתה מבחינתי מושג שדומה להר האוורסט, או אולי הגראנד קניון. מושג שדומה לתופעת טבע, משהו שאולי ניתן לתפוס ברמה אינטלקטואלית אבל לא ממש ניתן לכמת או להשיג אותו. השחורות המעולות שפגשתי עיצבו את הגוף שלי (בהרבה כאב ולחצים מסוגים שונים) ואת התפיסה הערכית והמנטאלית שלי. לחלקם אני קורא מנוטרים, ועם חלקם אני בקשר עד היום- 30 שנים אחרי שנכנסתי למזרון. אבל מה זה בעצם חגורה שחורה? על מה אדם מקבל את הדרגה הזו? האם בכלל צידוק לקיומה בעולם החדש שבו כל המידע זמין ונגיש? האם זהו בכלל מושג אנכרוניסטי? "חגורה שחורה היא קודם כל משהו לתפוס איתו את המכנסיים" אומר קולגה, מורה וחבר שלי. אבל חוץ מזה היא סמל. כמו שכסף או דגל הם סמלים ואנשים מוכנים למות עבורם. כמו שמרצדס היא סמל ואנשים מוכנים למשכן חיים שלמים כדי לנהוג על כיסא מעור הלוך וחזור מהעבודה. כך גם החגורה השחורה. אבל סמל למה? פעם בעידן של לוחמים, אני חושב שהחגורה סימלה יכולת- "אני חזק, מאוד". אבל היום בעידן שבו אומנויות לחימה מסוגים שונים מתערבבות עם ספורט לחימה. בעידן שבו אנשים קונים חגורות כאילו היו חטיף בסופרמרקט, או שמאמנים משנים חלוקת חגורות כדי לאסוף מדליות בתחרויות בדירוג נמוך. נראה ששאלת היכולת הקרבית קצת התמסמסה. כשהתחלתי להתאמן בג׳יוג׳יטסו, שחורה הייתה מחזה נדיר, בערך כמו עמלץ לבן. זה משהו שראית מרחוק, לעיתים נדירות. וכשנפגשת איתו, הוא טרף אותי בלי שהבנתי מה קורה. היום הרמה כל כך עלתה, ואתה פוגש כחולות וסגולות תחרותיות, שאוכלות שחורות לא תחרותיות לארוחת בוקר. אני מעריך שזה די דומה בכל ענף לחימה תחרותי. החברה הצעירים, הכישרוניים, בעלי המוטיבציה, חסרי הפחד והמורא, אלו שנמצאים בשיא הכושר, שהלחימה היא כל חייהם, יוכלו ברוב המקרים לאמני הלחימה שהלחימה היא חלק (חשוב ומהותי, אבל עדיין רק חלק) מהחיים שלהם.
コメント