הבעיה של יריבים ארוכים

מה עושים מול יריב ארוך? זאת שאלה די נפוצה, ובצדק - לוחמים ארוכים, כאלו שיודעים איך להשתמש בטווח שלהם, מהווים אתגר מתסכל ומסוכן.


אבל לפני שמוצאים פיתרון, חשוב להבין את הבעיה. בואו ניקח כדוגמה את ג'ונתן האגרטי הבריטי, המכונה "הגנרל", במובן של ring generalship - ולכן זה לא מפתיע שהוא מבסס את האסטרטגיה שלו על שליטה בטווח הלחימה.


על הנייר, המשחק שלו די פשוט; הוא אוהב לבסס שליטה בטווח בעזרת הרגל הקידמית שלו, עם בעיטות ישרות לבטן היריב (teep) או בעיטות מגל לצלעותיו. ברגע שהוא מבסס את האיום הזה, הוא מתחיל לשחק - הרבה הטעיות, לפעמים בשביל לבעוט ולפעמים כדי לסגור את המרחק ליריב ולהכניס מרפקים אגרסיבים.

אז כן, האסטרטגיה שלו די פשוטה, אבל מאוד יעילה. רק תראו את הסיבוב הראשון של הקרב שלו מול ג'וזף לסירי האיטלקי:

לסירי הוא לוחם מוכשר וצעיר, אבל לא ברמה הטכנית של האגרטי. עם זאת, הוא לא אידיוט, ומבין שמול לוחם ארוך שאוהב לבעוט עליו לדחוף קדימה. ואכן, זה בדיוק מה שהוא עושה מהשניה הראשונה של הקרב, אבל מאוד מהר נכנס למלכודות שהאגרטי מציב לו. ממש לא ברור איך לסירי שורד את הסיבוב הראשון.

הסיבוב השני הולך לו יותר טוב - הלחץ מתחיל להניב פירות, והוא מצליח לגרור את האגרטי לקטטה מהירה ומלוכלכת, מהסוג שגורם לו להיות הרבה פחות יעיל והרבה יותר חשוף למכות. בסיבוב השלישי האגרטי תופס חזרה את השליטה בקרב בעזרת הבעיטות של רגלו הקידמית.


אז כן, לסירי לא הצליח (כאמור, נס ששרד את הסיבוב הראשון), אבל גם בהפסד הוא הדגים שקרב לא עוסק רק במכות או בלב של הלוחמים, אלא גם במי שיצליח לכפות את המשחק שלו - מי שיקבע את אופי הקרב.

פוסטים אחרונים

הצג הכול